שישים וארבע שנים חלפו מאז הואיל בטובו ראש הממשלה הראשון לחוקק חוק אשר יסדיר באופן חוקי את פעילותה של השמש. היה זה מייסד המדינה שהבין במהרה כי חבל לו לעם היושב בציון לבזבז אנרגיה יקרה על המלחמה בשמש, ולכן החליט הוא באופן יוצא דופן בצעד דרמטי וממלכתי לחוקק חוק היסטורי אשר יאפשר לשר הביטחון לתת רשיון זמני לפעילותה החורגת של השמש במדינת ישראל, רשיון שיחודש מפעם בפעם. ממילא, אמר לעצמו בן גוריון, סופה של השמש קרב ובא. שמש עתיקה זו שייכת היא לעבר, לעולם העתיק. בודאי כוחה תש והיא תדעך ותיעלם לאט לאט.
שישים וארבע שנים חלפו להם ביעף. ראש הממשלה הראשון שוכב בקברו, ועל מצבתו המוהדרת זורחת לה השמש בעוז. מצחקקת, מלגלגת, סונטת. נראה כאילו כלום לא אירע. השמש העתיקה ממשיכה לפכות את קרני הודה לכל עבר, באותה רעננות ועליצות צעירה שבה עשתה זאת על ראשיהם של השומרים, הבבלים, הפרסים, והפרעונים העתיקים.
שישים וארבע שנים חלפו, והעם החליט לא עוד.
»להמשך